מחשבים

NAS הינו קיצור של network attached storage - בעברית "מערך אחסון שמחובר לרשת"
זאת אומרת מערך אחסון שהגישה אליו מבוצעת באמצעות רשת תקשורת נתונים רגילה (לרוב מדובר על ip ו- giga ethernet)
SAN לעומת זאת הינו קיצור של - Storage area network ובעברית "רשת אזור האחסון". הכוונה לרשת ייעודית מהירה, הפועלת לרוב בפרוטוקול FC, ומאפשרת חיבור בין מערך האחסון לשרתים, ולרוב גם לספריות גיבוי.

מתי להשתמש ב- NAS ומתי ב- SAN ?
התסריט הכי נפוץ לשימוש ב- NAS, הינו כאשר הארגון זקוק לשרת קבצים חזק, בעל יכולת גידול, ותכונות עשירות כגון replication (היכולת להעתיק מידע בין שני מערכי אחסון, לטובת יתירות ושרידות) snapshots ועוד.
SAN מאפשרת ביצועים מאד טובים, ולכן משמשת בעיקר כשדיסקים פנימיים בשרתים אינם מספקים יותר מבחינת ביצועים או קיבולת. סיבה טובה נוספת לשימוש ב- SAN היא בניית אשכולות של שרתים, המחייבים גישה משותפת לאחסון (cluster)

איזה פרוטוקולים נמצאים בשימוש ב- NAS ?
בעולם הלינוקס, הפרוטוקול הנפוץ ביותר הינו NFS, פרוטוקול ותיק (ומעולה) בעל תכונות מתקדמות כגון נעילות על תחום ביטים ועוד.
בווינדוס, הפרוטוקול הנפוץ ביותר הינו CIFS או SMB פרוטוקול מבית IBM (איך לא) שעבר שינויים רבים ע"י החברים ב- microsoft.

פרוטוקולים ב- SAN ?
הפרוטוקול הרווח ביותר הינו fibre channel, פרוטוקול רזה, המיושם לרוב על סיבים אופטיים בתצורה ממותגת, ומטרתו לאפשר חיבוריות בקצב גבוה, כמו גם יתירות ושרידות של הרשת.
כיום ניתן למצוא סוגים של fibre channel שמגושרים על IP, ETHERNET ועוד, וזה ע"מ להוזיל עלויות תקשורת, או כדי להתגבר על מרחקים גאוגרפיים גדולים.
פרוטוקול נוסף המשמשת רשתות SAN, הינו iscsi. פרוטוקול זה מאפשר חיבוריות זולה מאד על מתגי giga ethernet.

מי היצרנים הבולטים בשוק ?
כמובן שלכל יצרני החומרה הגדולים ישנם פתרונות בתחום "חם" זה: IBM, HP, HDS ועוד. ישנם יצרנים של סטורג' בלבד כגון EMC ו- NETAPP.

מן הראוי לציין גם מספר פתרונות מבוססי שרתים כגון NEXENTA, OPEN-E , freenas, open filer.
פתרונות אלה יכולים לשמש אלטרנטיבה זולה לפתרונות של השחקנים הגדולים, כמובן במחירים הרגילים של קוד פתוח.